אני מאמין

הנה אני אוכל עם הילדים באחד הגנים, מתוך אמונה שמה שטוב להם טוב גם לי

באחד הגנים הילדים לא אכלו. החליפו את האוכל והם עדיין לא אכלו. עשו סקרים ובדיקות וכלום לא עזר. בתצפיות שערכתי גיליתי להפתעתי שהצוות של הגן לא אוכל עם הילדים כי האוכל שמגיע לא תואם את דרישות הכשרות של הצוות שרצה בד"ץ. ואם הצוות לא אוכל עם הילדים את האוכל, למה שהילדים יאכלו?

אני לא מאמין במושג הזה "אוכל ילדים". לא חושב שיש צורך להפריד בין התפריטים שלהם ושל המבוגרים, לא מבין מדוע המזון שלהם צריך להיות פחות איכותי או פחות מגוון משלנו.

אני מאמין גדול במושג שנקרא "סביבת אכילה" וחושב שאם נדע לייצר סביבה טובה ותומכת זה עשוי לשנות הרגלים שחשבנו שלא ניתנים לשינוי. כמו בכל דבר, הגישה למשהו זר, אחר, שונה, טומנת בתוכה הרבה יכולת לנסות, לטעום, להעז. להיפתח לדברים חדשים, לנסות, להעז, לטעום, להיות שותפים למשהו גדול יותר, לא רק לאכול צהריים, לחזור לאותה תחושת הביחד של פעם. אבל לא רק. הפעם יתלווה אליה גם תפריט מאוזן, טרי, צבעוני, מגוון והכי חשוב- טעים!! כי בסופו של דבר בריא ככל שיהיה, בסופו של דבר גם צריך לאכול את האוכל. והשילוב בין השניים, זה מה שעומד בבסיס התורה כולה.

"ילד גומר הכל מהצלחת" הוא עיקרון עליו גדלו דורות שלמים. תוסיפו לזה גם את ההנחה ש"ילד רעב- אוכל" וש"אין משיחין בשעת הסעודה" ותקבלו את הבסיס ליצירת הלך הרוח במשך השנים. ארוחה שקטה, דוגמטית, עם כללי משחק ברורים ודגש על סדר וניקיון ולא על הרכב המזון. סיטואציה שלא עומדת בקנה אחד עם ההתקדמות העצומה שחלה בתחומים רבים בחיינו.

היום כולם מבינים את החשיבות הרבה שיש לתזונה על כל היבט בחיינו ומכירים בכך שמה שנעשה בגיל צעיר יכול לחסוך הרבה עוגמת נפש ואפילו תחלואה בעתיד. אולם כמה שמספר המטרות משתנה מאחד לשני, מספר הדרכים להגיע אל אותן מטרות גדול עוד יותר. למטען התרבותי, ליכולת הכלכלית, לאזור המגורים, להשפעה החברתית, לאג'נדה האישית, לכל אלה השפעה ניכרת על האופן בו אנחנו שופטים את מה שאוכלים ילדינו. פה אני נכנס לתמונה.

כיועץ הזנה, המתמחה במוסדות חינוך, אני מגיע למקומות שמבקשים לעשות שינוי. זו המטרה. אני מבצע הליך מיפוי מסודר של השחקנים והצרכים ומרכז את המאמץ לכיוון ושפה אחת. המאמץ הוא לרתום את שיתוף פעולה של כל הגורמים - ההורים, הצוותים החינוכיים, מפעילי המסגרות והרשות העירונית. מאחר ושינוי ולמידה של הרגלים חייבים להיות הדרגתיים, הילדים צריכים להיות שותפים לתהליך מראשיתו ולהבין מדוע וכיצד זה עשוי לתרום להם. לא בכפיה, בהסכמה ובשותפות.

שמתם לב שלא הזכרתי בכלל את האוכל עצמו? זה לא ששכחתי. לקבוע תפריט חדש זה דבר מאוד פשוט לעשות. האתגר האמיתי הוא שינוי הגישה.